כל אפריקה מתרגשת

ואני הכי מתרגשת מכולם.

סתם נו הבטחתי לעצמי שהבלוג לא יהיה פוליטי. אז בואו ואספר לכם על דברים שאני מתרגשת מהם שלא קשורים לביקור מסוים של אדם מסוים ביבשת מסויימת בשום צורה.

בעבר כבר הסברתי לכם קצת על המסגרת שבה אנחנו עובדים ושיטות העבודה עם הקהילה. מה שלא הסברתי זה על תהליך העברת המקל לקהילה והיציאה שלנו מהפרוייקט. הרעיון המרכזי הוא להעביר את האחריות המלאה על הפעילות לקהילה וכך לשחרר את התלות בארגון חיצוני. כמובן שזה לא כל כך ריאלי להעביר אחריות לקהילה של למעלה מ600 איש ולכן בחודשים האחרונים עסקנו (באופן מאוד אינטנסיבי יש לומר) בהכשרת מנהיגים בתוך הקהילה. כל קבוצה עברה תהליך של בחירות מנהיגים מתוך הקבוצה. המנהיגים עברו הכשרה נפרדת של כחודשיים וכעת משנסתיימה ההכשרה התחיל תהליך חפיפה בין הצוות של תבל בצדק למנהיגים המקומיים.

בשבוע שעבר הצוות הקסום שלי ארגן כנס לכל מנהיגי הקהילה על מנת לחגוג את סיום ההכשרות וכן על מנת לעזור להם לתכנן את הכנס הגדול עבור כל הקהילה שאמור ללקרות בעוד חודש בדיוק. חדי ההבחנה שביניכם ודאי שמו לב כבר שיש דמיון גבוה בין התהליך שאני עוברת עם הצוות לבין התהליך שהצוות עובר עם מנהיגי הקהילה. ואכן כך הדבר (זה נחשב לצורה פרקטלית?). אני עברתי איתם תהליך מאוד ארוך ואינטנסיבי של הכשרה, ליווי ותמיכה בארגון כל תהליך המנהיגות ובמיוחד בארגון הכנס, וכעת הם צריכים לעשות את אותו הדבר עם המנהיגים המקומיים. ועם כמה שהיה לקונטרול פריק פרפקציוניסטית שכמותי קשה לא להתערב להם בכלל (והצלחתי!) בתהליך תכנון והפקת כנס המנהיגים, ככה להם יהיה קשה (ואולי אפילו קשה יותר) ללוות את המנהיגים בתהליך ארגון הכנס הקהילתי.

הכנס כולו היה מרגש מאוד. כל מנהיגי הקהילה הגיעו  בזמן (!), היתה הצגה של כל הקבוצות, חלוקת תעודות הוקרה, נאומים, המון לחיצות ידיים וכמובן כמות נאה של שישליק-עז ופנטה לסיום.

עכשיו, התעודות האלה. פפפפפפפפפפפפפפפפפפ. כאילו, שום דבר שעשית בבורונדי לא נחשב אם לא קיבלת תעודה מודפסת על בריסטול בסופו. ויש קריטריונים מאוד קשוחים לסיפור הזה. זה חייב להיות על בריסטול (ולקח לי הרבה מאוד זמן לשכנע שצהוב בננה זה ממש בסדר), חייב להיות A4 (כי למה לחסוך בנייר אם אפשר לא) וחייבת להיות חותמת וחתימה מקורית (שלי, אלא מה) על כל תעודה. בגלל שחלק מהמנהיגים עברו את ההכשרה בצרפתית וחלק בקירונדי, התעודות היו כתובות בשפה הרלוונטית בהתאם. טעות אנוש מספר אחת. טיפ לחיים: אם אתם מתעסקים עם מסמך שגם ככה הולך לעשות לכם צרות, תדאגו שיהיה רק סוג אחד. אחרת, יכול להיות, תיאורטית, שתקנו כמות דפים שתספיק לכל התעודות, אפילו תקנו קצת אקסטרא ליתר בטחון כי לא נולדתם אתמול, אבל אז המדפסת תתחרפן ולמרות ששלחתם בדיוק 39 עותקים להדפסה מהעותק בצרפתית היא פשוט תדפיס ותדפיס ותדפיס ואתם תצאו לרגע מהמשרד ותחזרו ויהיו שם ערמות של תעודות בצרפתית. ואז תעצרו את הכל (יכול להיות שתוך כדי צעקות היסטריות במשרד) ותדפיסו את התעודות בקירונדי אחת אחת כי אתם כבר לא סומכים על המדפסת אבל תגלו שחסרים לכם 22 דפים וכבר אמצע הלילה ויום אחר כך תלכו לחנות דפוס והם ידפיסו לכם את העותקים החסרים אבל בצבעוני וכבר לא יהיה לכם זמן לנשום. אז נגיד כל זה יכול להמנע אם פשוט תדאגו שיהיה רק קובץ אחיד אחד.

וזה עוד לפני שדיברנו על מה קורה אם במקרה שם של מישהו אויית לא נכון.

איזה תמונה מהממת, נכון?

איפה הקאטצ’? הנה הקאטצ’:

מה שלא רואים בתמונה זה את כל מה שקרה מסביב לאירוע הזה.
את העובדה שהוא נערך בחלק מהכפר שבו אנחנו לא עובדים ולכן הרבה מהאנשים שם מעולם לא ראו מוזונגו.
את העובדה שזה היה בשבת בבוקר במתחם של הכנסייה אז כ-ל ילדי הכפר היו שם בשביל שיעורי הדת של שבת בבוקר.
את העובדה שאמיל היה צריך לחלץ אותי מהאוטו כי הוא היה מוקף בילדים שלא נתנו לי לפתוח את הדלת.
את איך שהם רצו אחרי לאן שלא הלכתי אבל ברגע שהסתובבתי אליהם הם נבהלו בהיסטריה וברחו.
ואת אמיל מנסה לגרש אותם מהפריים של התמונה.
עם מקל.
ואתי נכנסת להיסטריה וצועקת על אמיל שיוריד את המקל.
ואת כולם צוחקים כי המוזונגו היסטרית.
וככה זה נראה כשנכנסתי לחדר של האירוע:

מה למדתי?

• אם את יוצאת מרכב שעומד לתקן חניה, תבדקי שהטלפון עדיין בתיק.
• אין מזור לטלפון שעבר עליו ג’יפ.
• הקלות בה אפשר להשיג דברים באמזון היא מדהימה.
• הקלות בה אפשר לבזבז שעות (לא באופן מטאפורי) באמאזון היא לא פחות מדהימה.
• מזל ביש והתנהגות חלמאית מלווים את בני ויניקוב באשר הם בעולם.
• מזל טוב לעודד ויניקוב שסוף סוף קיבל את המוצ’ילה בהודו אחרי שהיא עשתה סיבוב קטן מסביב לעולם. בקרוב פוסט אורח?

עוד חודש אני בארץ.

ד”ש ונשיקות,
גל