אז כיוון שתוך פחות משבועיים מחזרתי מזנזיבר כבר מצאתי את עצמי מייעצת לכמות אנשים שלא הייתה מביישת חברת תיירות קטנה בבורונדי,החלטתי לטובת הקהל, זמני הפנוי ובריאותי הנפשית פשוט לרכז את הכל פה. לי היה ממש קשה למצוא את כל המידע לנסיעה שלי כי הרוב המוחלט של המבקרים בזנזיבר הם זוגות בירח דבש או חבורות שלוקחים מלונות הכל כלול ואז אין שום התארגנות לעשות. לטובת אלה שרוצים לטייל בתקציב ריאלי אבל בלי להתכלב (כי אנחנו כבר לא בנות 22) ואולי אפילו לטייל לבד רחמצא ליצלן, החלק הזה כולל ענייני לוגיסטיקה והכנה לטיול והחלק השני המלצות ספציפיות למקומות שהייתי ואהבתי (והיה לי בהם טעים). חשוב לי להדגיש שלא עשיתי אף אטרקציה תיירותית (לא סיור, לא צלילה, כלום) ועל כן אני לא ממש יכולה לעזור בקטע הזה.
אם יש לכם שאלות נוספות אתם ממש מוזמנים לשאול פה או במייל או בפייסבוק, ואם כבר טיילתם בזנזיבר ויש לכם עדכונים, הערות או תוספות אני ממש אשמח לשמוע.
איך מגיעים לזנזיבר?
אפשר להגיע לאי במעבורת מדאר-א-סלאם או בטיסה ממבחר יעדים (אפילו ישראל בעונות מסויימות). אם איכשהו בדרך אתם עוברים בשדה התעופה בדאר – מומלץ כבר לקחת טיסה קצרה מדאר לזנזיבר ולא להגיע במעבורת (מונית מהשדה לנמל + עלות המעבורת עולות כמעט אותו הדבר כמו טיסה). חברות תעופה מומלצות בתוך טנזניה הן precision air ו-fastjet. אם אתם תקועים בקונקשן בדאר מה שאתם רוצים לעשות זה לצאת החוצה, לעלות במדרגות ל”פלמינגו” ולשתות מוחיטו במחיר מופקע (או להכנס לבופה המשוגע שלהם ב25,000 שילינג אם יש לכם מספיק זמן ומקום בבטן).
כסף ועלויות
בגדול, אפשר להתנהל בזנזיבר רק עם דולרים אבל זה לא כל כך מוצלח לדעתי. המחירים מלכתחילה הרבה יותר כדאיים בשילינג טנזני, וגם הרבה יותר קל להתמקח איתם בשילינג. יש כספומט רק בסטון-טאון (למיטב ידיעתי) ושער החליפין הטוב ביותר שראיתי היה בשדה התעופה בדאר (בפער משמעותי על פני כל דוכני האקסצ’יינג’ באי). לגבי עניין ההתמקחות – כמעט תמיד רלוונטי. המקוות היחידים שלא התמקתי בהם היה כאשר היה ברור שמדובר בעבודה יד של מי שעומד מולי (וזה היה ממש מעט). אם כי באמא שלכם – להתמקח לא אומר לגרום לאדם שמולכם לצאת בהפסד. תשוו מחירים ותנסו להבין מה ריאלי לשלם עבור מה. בסופו של דבר גם הם בני אדם שצריכים להתפרנס ועם כמה שאנחנו לא רוצים לצאת פראיירים אנחנו גם לא צריכים לצאת מגעילים. יופי? יופי.
עלויות של ארוחות יכולות להתחיל בדולר וחצי לאוכל רחוב מקומי ולטפס הרבה הרבה יותר גבוהה בהתאם למקום שתבחרו לאכול בו. ארוחה טובה של דג טרי עם תוספות תעלה 20,000 שילינג בממוצע, פסטה, פיצה וכו’ אפשר למצוא ב10,000 פלוס מינוס. עלויות של מלונות – מ10$ לגסטהאוס הכי זול שיש בנוונגווי ועד כמה שאתם מוכנים לשלם. ב50$ אפשר כבר למצוא מלונות ממש ממש סבבה.
התניידות
בגדול יש שלוש דרכים להתנייד באי (שלא במסגרת סיורים מודרכים) – מוניות, שכירת טוסטוס, ודאלה-דאלה (לא שכרתי טוסטוס ולכן אין לי על מה לספר בהקשר הזה, רק מציינת שהאופציה קיימת). הדאלה-דאלה היא אופציה זולה בקטע משוגע (כ3000 שילינג) ולא נוראית כמו שדמיינתי. כן, סביר שתשבו בצפיפות אינטנסיבית אבל הנסיעות לא ארוכות יחסית (שלוש שעות גג) ולי לפחות זה הרגיש ממש בטוח וסימפטי. לדאלה-דאלה שני חסרונות: היא עוצרת בכל מקום אפשרי בדרך (וכך נסיעה של שעה וחצי הופכת לשלוש שעות), והיא פועלת רק דרך סטון-טאון. כלומר אם תרצו לנסוע מחוף אחד לחוף אחר בדאלה דאלה תצטרכו לעבור דרך סטון-טאון ולהחליף דאלה-דאלה. המוניות יקרות הרבה יותר (החל מ30,000 ומעלה, תלוי לאן נוסעים. יכול להגיע גם ל100,000) אבל יש להן את כל היתרונות של מוניות – פרטיות, יעילות, ומזגן. שימו לב שהמחיר למוניות הוא כמעט תמיד עבור הרכב ולא פר נוסע וככה אם מתארגנים עם תיירים אחרים (אופציה לא מאוד נפוצה לצערי) אפשר להוזיל עלויות משמעותית.
אבל לאן אני אסע בכל המוניות האלה?
שמחה ששאלתם. בגדול בזנזיבר יש את סטון-טאון (שאני אישית אהבתי בקטע לא נורמלי אבל אני ידועה בחיבתי המוגזמת לערים) ואת החופים, שאני הייתי בשניים מהם. בצפון (שעה וחצי במונית, קצת יותר בדאלה-דאלה) יש את נונגווי, חוף יפהפה ומעולה לרחצה בים, אבל מאוד מאוד תיירותי ועמוס לעייפה בביץ’-בויז שמוציאים לך את החשק לחיות. במזרח (שעה בערך) יש את פאג’ה – חוף פחות מתאים לרחצה כי השפל פסיכי והים פשוט נעלם לכמה שעות כל יום. הלינה בפאג’ה טיפה יותר יקרה אבל אני אישית הרבה יותר אהבתי את פאג’ה. הרבה יותר נחמד לעשות שם כלום מאשר בנונגווי. רק תביאו ספר. יש עוד מקומות שבהם לא הייתי ואטרקציות תיירותיות מכאן ועד להודעה חדשה. קפצו לטריפ-אדוויזור ותעשו קצת מחקר.
אינטרנט
ברוב במוחלט של המלונות/מסעדות יש ווייפיי (ואפילו בחלק מהמוניות!). אם בכל זאת חשקה נפשכם בכרטיס סים מקומי, זאת לגמרי אפשרות. כרטיס סים של חברת VODACOM (היה כיסוי מעולה בכל זנזיבר) עולה 1000 שילינג, אפשר לטעון ב10,000 שילינג ואז לקנות חבילת אינטרנט לשבוע של 3.2G ב8000 שילינג. כל כרטיסי הסים חייבים להיות רשומים עם הדרכון ולפעמים זה לוקח טיפה זמן. הכי מהר זה בדוכן של VODACOM בשדה התעופה בדאר (5 דקות). אצל המוכרים ברחוב זה יכול לקחת גם חצי שעה.
מה עוד אני צריכה לדעת?
- כל המלונות שאינם מלונות פאר אף פעם לא יהיו מושלמים. מאוד מקובל רצפת בטון ולא מרוצפת, לרוב יש מאווררים ולא מזגנים, והלחץ מים הוא לא קסום. תחליטו מראש על מה אתם מתעקשים – לי היה חשוב שתהיה כילה, מצעים נקיים, ומקלחת נקייה עם מים חמים. הרבה מהביקורות בטריפ אדוויזור גורמות לכמה מקומות להשמע כמו גיהנום, כשבפועל היה לי די ברור כשקראתי אותם שפשוט מדובר באנשים שלא רגילים לטייל באזור (היה אבק במסילות של החלון! לא נתנו לי מים מינרליים! הצינור של המקלחת לא היה מבריק ואפילו היתה עליו אבנית!).
- המיקום של המלון לרוב לא קריטי כי הכל מאוד מאוד קטן ובמרחק של גג רבע שעה הליכה (אלא אם כן קריטי לכם מלון על קו המים כמובן). בסטון-טאון תוודאו שהמלון בתוך העיר העתיקה ולא בעיר עצמה. גם אם לא סוגרים מקום מראש – מומלץ לדעת פחות או יותר לאן רוצים להגיע כי להסחב מדלת לדלת בחום של זנזיבר בדרכי העפר זה לא נשמע כמו חווייה כיפית.
- כן, צריך מתאם חשמלי. אמנם בחלק מהמקומות התיירותיים יותר יש שקעים של שניים, אבל השקע הנפוץ הוא שקע בריטי.
- לכמה זמן לנסוע – אני הייתי חמישה לילות והיה מושלם. בדיעבד הייתי מבלה פחות בנונגווי ויותר בפאג’ה או פשוט נשארת בפאג’ה יותר אם הייתי יכולה. כמובן שאם מתחילים להכניס אטרקציות לסיפור אז אולי כדאי קצת יותר ימים. גם אם אתם לא טיפוסים עירוניים אפשר להוריד לילות בסטון-טאון ורק לקפוץ לשם לסיור יום מהמלון (למרות שהיא מהממת וצריך להיות ממש מוכשרים כדי לא להתאהב בעיר הזאת). בכלליות המרחקים באי מאוד קצרים (בטח אם נוסעים ברכב פרטי) ולכן מתאפשרת גמישות בתכנון הטיול גם אם ישנים רק במקום אחד כל הטיול.
- מזג אוויר – אני הייתי בפברואר והיה מושלם. מעבר לזה בדקו עם גוגל. זה לא כמו בארץ, גם בעונה היבשה יורד גשם וזה לא משהו שאפשר לחזות. כן חשוב לזכור שהרבה פעמים יכול להיות בוקר גשום וסוער בהיסטריה ואז אחר צהריים מושלם וחם פלצות. כאמור – לא תל אביב פה.
- חיסונים ותרופות – מלא קרם הגנה, מלא אלתוש, מלא אלוורה. לאחרונה בשלל הקבוצות בפייסבוק אנשים שואלים המון בנושא ויש לי רק תשובה אחת בנידון – אני לא רופא. גם גוגל לא רופא. סביר גם ש95% מחברי הקבוצה בפייסבוק הם לא רופאים (ואם הם כן, לא מגיע להם שתשלמו להם על הייעוץ?). לכו למרפאת מטיילים או לכל הפחות לרופא המשפחה שלכם. הדבר היחיד שאני כן יכולה לעדכן זה לגבי תהיות ה”קדחת צהובה כן או לא” זה שהשלט הזה תלוי בשדה התעופה בדאר ומסביר את הדרישות של משרד הביראות הטנזני בנידון:
muzungush. 