.זנזיבר #2 – אוכל, לינה, קניות. ועוד אוכל

אחרי שבחלק הראשון דיברנו על לוגיסטיקות, להלן ההמלצות הספיציות על המקומות בהם הייתי. תהנו!

סטון טאון 

איפה ישנתי? 

עקב המלצות חמות של חברות שפגשתי פה הגעתי למלון ZANZIBAR COFFEE HOUSE. הו, השלמות. המלון ממוקם בתוך העיר העתיקה (לא על קו המים) ואין לי מספיק מילים כדי להמליץ עליו. החדרים יפהפיים, הצוות נחמד בצורה בלתי רגילה והקפה משובח. חשוב לציין כי חדרי הרחצה נמצאים במסדרון (לא משותפים חס וחלילה, פשוט מחוץ לחדר) לי זה לא הפריע בכלל.המחיר טיפה יקר (החל מ80$ ללילה ליחיד) אבל אם אתם מגיעים רק ללילה אחד או שניים אני ממליצה בחום. בזמן הצ’ק אין מקבלים קפה לבחירה על חשבון הבית (אתם רוצים את הקפה הקר עם גלית וניל) וההיי-לייט מבחינתי היא ארוחת הבוקר שמוגשת על הגג (לא יודעת כמה זה יירגש אחרים אבל אחרי ארבעה וחצי חודשים בבורונדי יוגורט עם מוזלי וריבת מנגו תוצרת בית היו מבחינתי הגשמת חלום. יש ויי-פיי בכל המלון כולל בתוך החדרים. שווה שווה שווה. אם בחרתם לישון במקום אחר, קפצו לבית הקפה בקומת הכניסה של המלון שמגיש קפה פשוט מעולה ומבחר ארוחות קלות וטעימות (אתם רוצים לנשנש את הסמוסה-פטה-נענע. תודו לי אחר כך).

מה אכלתי?

כדאי מאוד:

במלון THE SWAHILI HOUSE יש מסעדה על הגג (שהוא גם הגג הכי גבוה בסטון טאון) שמגישה אוכל מעלה במחירים שלא עולים על 20,000 שילינג ושם אכלתי את אחד הדגים הטובים שאכלתי בחיי. יש להם happyhour בשקיעה ונוף חסר תחליף.

אם אתם באזור סבבה אבל לא הייתי הולכת לשם במיוחד:

אופציה יחסית זולה לאוכל מקומי (אם כי ממש לא מסעדת פועלים) היא LAZULI. טריפ-אדוויזור היללו את השייקים שלהם אבל אחרי דגימה אני מודה שלא נפלתי, לא רע אבל בסדר, שייק, מה כבר יכול להיות עילאי פה.

יותר קרוב לאזור המלונות נמצאת גלידריית TAMU שהיא הגלידרייה היחידה בעיר לדעתי. טעים טעים אבל בארץ יש גלידות יותר טובות.

אל תפספסו:

שוק הלילה – את שוק הלילה כחווייה בהחלט אפשר לפספס. אי אפשר ללכת מטר בלי שמישהו יעוט עלייך וייבקש ממך לבוא להסתכל על הדוכן שלו (היי סיסטר, אונלי קאם לוקי. לוקי לוקי איז פרי). בפעם הראשונה זה משעשע כי לכל מוכר יש נאום שמציג את כל התכולה אבל לא הייתי נוגעת באף אחד מהשיפודים שם. אז למה את שולחת אותנו לשם? בגלל הקסם שנקרא ZANZIBARI PIZZA. זה לא באמת פיצה אבל זה מושלם. מושלם. ב3000 שילינג מקבלים מאפה שמוכן במקום לפי בקשתך. הגרסה הקלאסית עם הבשר הטחון והבצל הקצוץ שבתה את ליבי אבל יש אינספור אפשרויות. ואחרי שסיימתם את הפיצה המלוחה תחזרו לדוכן ותבקשו אחת עם נוטלה ובננה. אני חושבת שדובר באחד ממאכלי הרחוב הכי כיפיים וטעימים שאכלתי בחיי. רצ”ב תמונה של הדוכן הספציפי.

מיץ קנה סוכר – כשטעמתי את זה בקמבודיה לפני אי אילו שנים נגעלתי עמוקות ולא הבנתי מה ההתלהבות. החום של סטון טאון ופגישה של המוכר החביב הזה עם עגלת הקרח שלו גרמו לי לתת למיץ נסיון שני והתאהבתי. חפשו את המוכרים שסוחטים את המיץ במקום עם ג’ינג’ר ולימון ישר לתוך הקרח ולא את אלה שמסתובבים עם ג’ריקנים מוכנים.

מה עושים בעיר הזאת?

מסתובבים. העיר יפהפייה. אפשר לקחת סיור מודרך ואפשר פשוט ללכת לאיבוד בסמטאות. רחוב גיזנגה הוא רחוב הקניות ובו מלא חנויות שמוכרות בידיוק את אותו דבר אבל גם כמות מכובדת של בוטיקים וחנויות אמנים שמוכרות דברים ממש מיוחדים. כאן קונים תיקי קש, תכשיטים, ואת גילופי העץ המשגעים של זנזיבר. בערב הולכים לראות את השקיעה מהפארק שבו נמצא גם שוק הלילה ומסתכלים על ילדי המקום מתחרים ביניהם בקפיצה למים מהחומות.

שוק דרג’אני – שוק מקומי חמוד. אחרי שצולחים את אזור הדגים נמצא אזור התבלינים – מאוד מאוד מתוייר וקצת מתיש. אם משיכים עוד טיפה אפשר להגיע לשוק המקומי שבו מוכרים הכל – מפירות וירקות ועד בגדים, דיסקים, פסטות וקטניות סטייל שוק לוינסקי. נחמד למי שמעולם לא טייל במזרח אפריקה ולא ראה שוק מקומי, אבל ממש לא חובה. למי שמעניין אותו, הסמטאות שמעל השוק הן מקום מעולה לקנות בדים אפריקניים מכל הסוגים (גיטנגה, קנטה, בטיק, מסאי) והמחירים באופן מפתיע ריאליים ולא תיירותיים.

חנות המזכרות MEMORIES – מוסד הדגל של התיירים בזנזיבר. בגדול, כמעט כל מה שתמצאו בחנות הזאת תוכלו למצוא בהרבה יותר זול בחנויות הקטנות יותר בגיזנגה. למה בכל זאת ללכת לשם? כי יש שם מזגן והמוכרים לא מטרידים, בנוסף, יש שם כמה מוצרים יותר ארטיזנים שלא תמצאו בחנויות האחרות. השוויתי את המחירים של התבלינים שם לאלה של השוק ודווקא שם אין הבדלים עצומים במחיר. שוב, לא הייתי הולכת עד לשם במיוחד אבל אם אתם באזור (ותהיו באזור כי זה באמצע של הכל) כנסו להתקרר במזגן – חד משמעית אחת ההברקות של ההסתובבות שלי בעיר. טיפונת למעלה משם יש עוד חנות בוטיק יקרה יחסית אבל גם עם דברים הרבה יותר מיוחדים ממה שתמצאו בגיזנגה.

החנות שאני הכי אהבתי ואני לא מבינה עדיין איך היא לא מוקד עליה לרגל לכל מי שאוהב עיצוב היא חנות הקואופרטיב SASIK. החנות נמצאת ברחוב גיזנגה (אבל אם לא מוצאים אפשר לגשת למלון ZANZIBAR COFFEE HOUSE ולבקש הכוונה) והנשים עובדות במתחם החנות על הרצפה. הן מכינות עבודות טלאים משוגעות ויפהפיות שיהפכו את הכריות בסלון שלכם לעבודה יד חסרת תחליף. המחיר לציפית 50*50 הוא בסביבות 15$, לא זול אבל אחרי שתראו את רמת הגימורים ואת העבודה המשוגעת שהן משקיעות בכל כרית זה ייראה לכם זול מדי (בבקשה אל תתמקחו איתן). אם לא מצאתם בתצוגה את הצבעים שאהבתם אפשר לשאול – לפעמים יש כריות לא גמורות במתפרה שהן יכולות לסיים בשבילכם תוך שעתיים בערך. כל האנשים שרוצים לקנות עבודת יד אמיתית ולתרום למקומיים – זה המקום. אל תפספסו.

נונגווי 

איפה ישנתי?

סאפינה בונגלוס – מתחם חדרים פשוט שנמצא 30 שניות הליכה מהחוף. המחיר לחדר הוא מקסימום 30$ (ואפשר לחלוטין להתמקח ל20$), יש מאווררים (לי אפילו היה מזגן כי שיגעתי אותו), מים חמים (בדרך כלל) וכילת יתושים. החדרים נקיים מאוד. לא מצאתי בכל הטיול מקום עם יחס עלות תועלת כל כך גבוה. אין ווייפיי החדרים מכוערים בטירוף (מישהו השתגע שם עם שפריצים של גואש על הקירות) וצריך להתקלח עם כפכפים אבל אם אתם מטיילים בתקציב מוגבל ורוצים להיות קרוב למים זה המקום.ותרו לחלוטין על ארוחת הבוקר – לא שווה את זה בשום צורה. בקשו שיורידו לכם את מחיר הארוחה ממחיר החדר ותשקיעו את הכסף הזה בארוחה נורמלית באחת המסעדות על החוף.

מעט רחוק יותר מהחוף (7 דקות הליכה לתוך הכפר) יש מתחם בונגלוס שנקרא מאמא פאטומה שמסתמן כיעד החם של הישראלים, במחיר של 10$ (!) ללילה. המקום ממש חמוד ונקי (לא ראיתי את החדרים) ועם מחיר כזה אי אפשר להתווכח.

מתחם KAJIBANGE -נמצא צפונה יותר על המים כרבע שעה הליכה מהאזור של סאפינה. מתחם בונגלוס (חברה ישנה שם והמליצה בחום, כ50$ ללילה ויש וייפיי) ומסעדה. יש המון ערסלים ואווירת רגאיי, מומלץ לבוא עם ספר לקנות כמה בירות ולהשתרע על ערסל לכמה שעות טובות.

מה אכלתי?

על החוף שקרוב לסאפינה יש אכסניה בשם NUNGWI INN שהמסעדה שלה נמצאת שניה מהמים. אוכל בסיסי במחירים סבירים (פסטה עם טונה טרייה ב13,000 שילינג) אבל השוס העיקרי הוא הקוקטיילים. מבחר ענק של קוקטיילים איכותיים וענקיים, רובם מבוססים על פירות טריים, במחירים שווים לכל נפש, ובמיוחד אם מגיעים לhappyhour בשקיעה.

פאב GERRY’S – נמצא בחלק הצפוני של החוף. בימי ראשון בערב יש הופעת ג’אז סוואהילי (היה מעולה!) ואחר כך הופעה של אקרובטים. דרך נעימה להעביר ערב חביב בחוף.

מאמא אפריקה – לא אכלתי שם אבל כל שאר האנשים שפגשתי כן אכלו. מסעדה של אוכל מקומי (אורז, שעועית, צ’פאטי) במחירים מגוחכים (4000 שילינג). נמצאת קרוב מאוד לחוף ממש מחוץ לסאפינה.

השוס הגדול – צ’יפסמאלאי. בגדול מדובר בחביתה עם צ’יפס, אבל איזה טעים זה! אם מסתובבים בכפר מאחורי המלונות כמעט כל מסעדה מקומית מגישה את זה (תהיה בחוץ ויטרינה עם ערמה של צ’יפס). 3000 שילינג עבור אחד מחוסמי העורקים המשובחים.

פאג’ה

איפה ישנתי?

מלון PAJE BY NIGHT. לא על המים, אבל שניה וחצי הליכה מהחוף. חדרים גדולים, נקיים, מקלחת מעולה, והמון ערסלים/ ספות/ נדנדות לשרוץ בהן. הצוות ממש ממש נחמד ובאופן כללי במקום יש פשוט אווירה מעולה. השוס הגדול הוא הבריכה שהיתה כיפית במיוחד (והכרחית בפאג’ה כי רוב היום אי אפשר להכנס למים בגלל השפל) וקוקטייל האפרול שפריץ המעולה והזול שלהם (אני מתחילה להשמע לעצמי כמו אלכוהולית). המחיר טיפה יקר ביחד לאופי המקום – החל מ50$ ללילה – אבל עדיין אני ממליצה בחום. תוותרו על ארוחת הבוקר (פרטים מיד).

מה אכלתי?

או, טוב ששאלתם. אולי התגלית הגדולה ביותר שלי בזנזיבר היתה MR. KAHAWA. מדובר בבית קפה מושלם שנמצא ממש על המים, מרחק שלוש דקות הליכה מהמלון בו שהיתי. מחוץ לבית הקפה יש רחבה גדולה עם ערסלים, פופים ומזרונים (וכמה עצים שעושים צל) ואנ חושבת שהשעות הטובות ביותר שלי בזנזיבר היו שעות השריצה שלי על הספות עם ספר. הקפה משובח, יש שייקים מצויינים, סנדוויצ’ים ומאפים, ובגדול אני לא מצאתי סיבה ללכת לשום מקום אחר. מומלץ מלאנתלפים.